החלטה בתיק ע"ע 22987-10-12

1.   לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט משה טוינה ונציגי הציבור סעדיה גוזלן ומר משה אלחייאני; ס"ע 40910-10-10) מיום 24.7.12, בו התקבלה בחלקה תביעתו של המשיב והמבקש חויב לשלם לו זכויות כספיות שונות בשל תקופת עבודתו אצלה וסיומה, ובכלל זה פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות שונות בסך כולל של כ- 20,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הפסקת יחסי העבודה בין הצדדים, ביום 1.5.10.

הרקע לבקשה:

2.   המבקש הינו עוסק מורשה הפועל בענף הבניה. המשיב הינו תושב הרשות הפלסטינאית אשר החל לעבוד אצל המבקש בחודש יולי 2008. לטענת המבקש, יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בהתפטרות המשיב בחודש מרץ 2010 ואילו לטענת המשיב הוא פוטר על ידי המבקש בחודש אפריל 2010. 

3.   בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקש לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר וזכויות סוציאליות שונות המגיעות לו, לטענתו, מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הבניה שחל על היחסים בין הצדדים. המשיב טען בכתב התביעה כי פוטר על ידי המבקש בחודש אפריל 2010 ללא מתן הודעה מוקדמת ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. עוד טען המשיב כי על אף שהועסק בשכר יומי של 240 ש"ח ליום ובממוצע של 20 ימי עבודה בחודש, הדיווח לשירות התעסוקה נעשה על בסיס שכר מופחת (של 154 ש"ח ליום) ורק על מקצת מימי החודש בהם עבד. כפועל יוצא מכך, עתר המשיב לתשלום פיצוי בגין הפרשות בחוסר לזכויות סוציאליות. כן טען המשיב כי מכוח ההסכם הקיבוצי בענף הבניה אשר חל על היחסים בינו לבין המבקש, הוא זכאי לתוספת שכר ולזכויות סוציאליות שונות, לרבות דמי כלכלה, קצובת הבראה, תשלום עבור ימי חג ועוד.

4.   המבקש טען בכתב ההגנה כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בחודש מרץ 2010, בהתפטרות המשיב אשר הפסיק מיוזמתו להתייצב למקום העבודה. המבקש הוסיף וטען כי על פי דרישת המשיב שולם לו שכר בחודשים מרץ-אפריל 2010, על אף שהמשיב לא עבד בהם בפועל. זאת בהתאם לתנאי שהציב המשיב בפניה, להשבת היתר הכניסה והעבודה בישראל שהוצא עבור המבקשת, על שם המשיב.

5.   בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בחלקה. בית הדין קבע, בין היתר, כי גרסת המבקש לפיה המשיב התפטר מעבודתו עמדה בסתירה לעובדות שלא היו במחלוקת: כי המשיב עבד בפועל בחודשים מרץ-אפריל 2010 בהתאם לדיווח המבקש עצמו בשירות התעסוקה; וכי רישיון העבודה נלקח ממנו במעבר הגבול בדרכו לישראל. עוד נקבע כי המבקש חזר בעדותו על גרסתו בכתב ההגנה המקורי לפיה הודיע למשיב כי כפועל יוצא ממעשיו הוא מסיים את עבודתו. כן צויין כי גרסת המבקש לפיה התפטר המשיב כבר במהלך חודש מרץ 2010 נסתרה בעדותו בפני בית הדין. אשר להיקף העבודה וגובה השכר היומי של המשיב, קבע בית הדין כי גרסת המבקש לא היתה אמינה בדבר שאלת שיעור השכר היומי שהוסכם עם המשיב. כמו כן נקבע כי בהעדר הודעה לפי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב - 2002, הנטל על המעביד להוכיח את שיעורה שכר שבמחלוקת. לפיכך, קיבל בית הדין את גרסת המשיב לעניין העסקתו בשכר יומי של 240 ש"ח לממוצע של 20 ימי עבודה בחודש לתקופה שמחודש יולי 2008 ועד לחודש אפריל 2010. כפועל יוצא מקביעות אלה פסק בית הדין כי המשיב פוטר מהעבודה מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת, ועל כן חייב את המבקש לשלם לו פיצויי פיטורים בסך של 5,289 ש"ח ודמי הודעה מוקדמת בסך של 4,800 ש"ח. זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסקת העבודה (1.5.10) ועד תשלום בפועל.

6.   בית הדין קבע כי מאחר שנקבע שהמבקש הגיש דיווח חלקי לשירות התעסוקה המתייחס לגובה השכר ולמספר ימי העבודה של המשיב, הרי ששיעור ההפרשות לקרן הפנסיה באמצעות שירות התעסוקה היה נמוך משיעור ההפרשות בהן היה חייב המעביד מכוח הוראות הדין. לפיכך, קבע בית הדין כי המשיב זכאי לפיצוי לגובה ההפרש בין ההפרשה לקרן הפנסיה על מלוא שכרו, לבין ההפרשה לקרן הפנסיה לשירות התעסוקה בפועל בסך של 2,937 ש"ח. בנוסף, קיבל בית הדין את התביעה לפיצוי בגין ההפרשות בחסר להבטחת זכותו לחופשה שנתית, בסך של 1,958 ש"ח. עוד פסק בית הדין כי מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבניה שהיו בתוקף נכון לתקופת העסקתו של המשיב בשירות המבקש, המשיב זכאי לדמי כלכלה לכל חודש עבודה ול-6 ימי הבראה לכל שנת עבודה.  

תביעת המשיב להפרשי שכר נדחתה. התביעות לתשלום דמי חג, לתשלום החזר הוצאות ביגוד וכן להחזר הוצאות נסיעה - נדחו אף הן.               

הבקשה וטענות הצדדים:

7.   שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין ובמקביל הגיש המבקש לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 1.11.12, דחה בית הדין האזורי את הבקשה ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שלפני.

8.   המבקש טוען כי אם יבוצע פסק הדין באופן מידי ולאחר מכן יתקבל הערעור, המשיב לא יוכל להחזיר את הסכום הפסוק בהיותו תושב השטחים ברשות הפלסטינאית; למשיב אין כל נכסים או רכוש בארץ ועל כן אין כל אפשרות להיפרע ממנו. עוד טוען המבקש כי סיכויו לזכות בערעור טובים, שכן בפסק הדין נפלו טעויות מהותיות הן במישור המשפטי והן במישור העובדתי. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי בית הדין התעלם מהעובדה שהודעה על הפסקת עבודתו של המשיב בסוף חודש מרץ 2010 נמסרה לפנים משורת הדין, לאחר שהמשיב נטש את העבודה, ובהתנהגותו בעצם התפטר; המשיב העיד, בחקירתו הנגדית בבית הדין האזורי, כי פוטר משום שסירב לעבוד בקבוצת עבודה אחרת, אך רישיון העבודה לא נלקח ממנו. בקשר לכך נטען כי, אם המבקש היה מפטר את המשיב, היה לוקח לו את רישיון העבודה במקום, דבר שלא נעשה; המשיב קיבל הודעה מוקדמת משעה שהמבקש הודיע לו בחודש מרץ 2010 כי בשל נטישת מקום העבודה הוא מסיים לעבוד אצלו בסוף חודש אפריל 2010; המשיב לא הביא כל ראיה לסתור את הנתונים המופיעים ברישומי שירות התעסוקה, המתייחסים להעסקתו. לחילופין נכון המבקש להפקיד בקופת בית הדין את מלוא הסכום הפסוק.    

9.   המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. עוד נטען כי סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מנומק כראוי ומבוסס בעיקר על קביעות עובדתיות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי בית הדין קבע דחה את גרסת המבקש לפיה הפסיק המשיב להתייצב במקום העבודה החל מחודש מרץ 2010, והשכר ששולם לו עבור חודשים מרץ-אפריל 2010, שולם בתמורה לרישיון העבודה. זאת בהסתמך על העובדות שאינן שנויות במחלוקת לפיהן שולם למשיב שכר על העסקתו בחודשים מרץ-אפריל 2010 לפי דיווח המבקש עצמו לשירות התעסוקה וכי נלקח ממנו רישיון העבודה בעת הגיעו למעבר הגבול בדרכו לישראל. 

10. בתשובה לתגובה מציין המבקש כי המשיב נמנע מלהתייחס לטענותיו בדבר חוסר האפשרות לגבות ממנו כספים בחזרה אם יתקבל הערעור. עוד נטען כי בית הדין האזורי כלל לא שקל את ההצעה להפקיד בקופת בית הדין את הסכום הפסוק, עד להכרעה בערעור.

הכרעה:

11. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לעובד אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים . כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור . עוד נפסק כי לעיתים יש מקום לשקול את מצבו הכספי של המבקש ואת השפעת ביצועו המיידי של פסק הדין עליו, הרי שהדבר מותנה, בין היתר, בכך שהמבקש יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין. לצורך כך עליו להגיש תצהיר בו יפורטו כדבעי העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיו .

12. העובדה שהמשיב הוא תושב שטחים, כשלעצמה, אינה מצדיקה עיכוב ביצוע פסק הדין, ויש לבחון בכל מקרה לגופו הן את סיכויי הערעור והן אם קיים חשש שמבקש העיכוב לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. כמו כן, במסגרת כלל השיקולים, יש להביא בחשבון כי מדובר בזכויות מכוח חוקי המגן וצו ההרחבה אשר הגיעו למשיבי במהלך תקופת עבודתו או בסיומה, וכי ככל שסיכויי הערעור אינם גבוהים אין הצדקה כי יעוכב תשלום זכויות אלה פרק זמן נוסף.

13. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. לא מצאתי בנימוקי הבקשה טעם שיצדיק את עיכוב הביצוע. אומנם, המשיב לא הפריך את הטענות המבקש בדבר מצבו הכלכלי ולא הציג מסמכים המצביעים על כך שמצבו הכלכלי יציב וכי ביכולתו להשיב את הסכום הפסוק אם יתקבל הערעור. יחד עם זאת, במקרה הנדון מדובר בתביעה של פועל בניין שהועסק על ידי המבקש בין השנים 2008-2010. חלקו של פסק הדין נסב על שאלת נסיבות סיום העסקתו של המשיב במבקש. בנקודה זו פסק בית הדין האזורי כי המבקש פיטר את המשיב ללא מתן הודעה מוקדמת. עוד נקבע כי גרסת המבקש לפיה שכרו היומי של המשיב הוא השכר המדווח לשירות התעסוקה לא היתה אמינה וכי המבקש, בעדותו, לא מסר גרסה כלשהי המתייחסת לשאלת גובה שכרו היומי אשר הוסכם בין הצדדים. כפועל יוצא מכך, קבע בית הדין כי המשיב זכאי לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, זאת על בסיס עמדת המשיב כי עבד בממוצע 20 ימי עבודה בחודש וכן לפיצוי בגין ההפרש בחסר לקרן הפנסיה. מדובר במסקנה המבוססת על התשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין, תוך שבית הדין האזורי קובע ממצאי מהימנות, ובעניינים שכאלה ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב. לפיכך, בנסיבות העניין אין מקום - בשלב זה - לשלול מן המשיב את הסכום שנפסק לו בגין פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין ההפרש בחסר לקרן הפנסיה. כמו כן, נטל הראיה לתשלום קצבת הבראה ודמי כלכלה מוטל על המעביד - המבקש, והוא לא הביא כל ראיה על מנת להוכיח כי שולמו למשיב תשלומים בגין רכיבים אלה במהלך תקופת עבודתו. בנוסף, אין מקום לעכב תשלום פדיון חופשה שנתית. אציין כי אכן הטענה שהתבססה על חוק הודעה לעובד לא הועלתה בסיכומי המשיב וכי אכן מעצם מסירתם של תלושי השכר למשיב מדי חודש בחודשו מבלי שהמשיב יחלוק על תוכנם יש משקל בשאלת שיעור השכר והיקף העבודה. אך אני מביא בחשבון כי בית הדין האזורי ביסס מסקנתו לא רק על נטלים אלא גם על מהימנות. כמו כן אני מביא בחשבון, לצורך מאזן הנוחות, כי בית הדין האזורי לא פסק למשיב הוצאות משפט.

14. סוף דבר - הבקשה נדחית. שאלת ההוצאות תובא בחשבון במסגרת פסיקת הוצאות בערעור.

ניתנה היום,  ג' טבת תשע"ג (16 דצמבר 2012 ) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.